בשר חזירים

בשר חזירים

באופן מפתיע, בישראל שוחטים יותר חזירים מאשר פרות (כ-185 אלף חזירים בשנה), ותנאי המחייה של החזירים, והיחס אליהם קשה מאוד.

תאים קטנים וצפופים

החזירים מוחזקים במרחב צר מאוד, שמקשה עליהם לממש את צרכיהם ודחפיהם הטבעיים של קינון, מימוש סקרנות ועוד… (חזירים הם בעלי החיים אולי הסקרנים ביותר מבין אלה המוחזקים במשקים) אך מעבר לכך, הוא מקשה אפילו בביצוע הפעולות הבסיסיות: מעבר מעמידה לשכיבה, הסתובבות במקום (סביב עצמם), שכיבה על הצד… בנוסף, הצפיפות הקשה מעודדת תוקפנות.

רצפת התאים היא בדרך כלל רצפת טפחות (רצועות עם רווחים ביניהן), העוזרת בניקוז ההפרשות והקלה על הניקיון. הרווחים האלה מקשים מאוד על החזירים, שצריכים רצפה רצופה, והם עלולים להיפצע. כמו כן, הרצפה הזו לא תמיד מאפשרת שחיקה טובה של הפרסות, ושחיקת יתר או שחיקה לא מספקת שלהן גורמת לצליעה (שהיא אחת הסיבות המרכזיות להמתת חזירים).

גם בנוגע לאוכל לא חסרות בעיות, משום שבמקרים רבים, המזון המסופק לא מסופק לחזירים בצורה שתאפשר להם לאכול בלי תחרות (אחד עם השני) על האוכל.

חזירות בהריון

במהלך ההריון החזירות מוחזקות במכלאות קבוצתיות או בתאי בידוד קטנים, בהם הן לא יכולות לזוז באופן חופשי, לא יכולות להסתובב במקום (סביב עצמן) ועוד…

תאי הבידוד נועדו למנוע אלימות בין החזירות, לרבות תחרות על אוכל ושתייה. בימים הראשונים בתאים האלה, החזירות עוד מנסות לברוח. אך לאחר כמה זמן הן מתייאשות, ומתחילות להפגין התנהגות סטריאוטיפית (התנהגות של מצוקה: נשיכת מעקות התאים, טלטול ראש ועוד…), נהיות אדישות, לא מגיבות ועוד…

לאחר הלידה, החזירה מועברת לתא המלטה, שהנימוק המרכזי לקיומו הוא הגנה על החזרזירים מפני מעיכה תחת החזירה האם. זאת, על אף שנראה שההגנה רלוונטית בעיקר לימים הראשונים שלאחר הלידה בלבד, ואף שלידה בתוך התאים נוטה להיות ארוכה יותר, מה שמסכן את החזרזירים. חזירות בתוך התאים לא יכולות, כמובן, לקנן, ונוטות להגיב פחות לחזרזירים והן בעלות שיעור גבוה יותר של כשל במתן חלב (תופעה שכמעט לא קיימת אצל חזירות חופשיות).

גורים

הגורים עוברים מסכת “טיפולים” קשה מאוד, שנועדה להתאים אותם להחזקתם במשק.

ראשית, גיל הגמילה של חזיר בתנאים טבעיים הוא בין 13 ל-17 שבועות, והגמילה נעשית בהדרגה, כך שהחזיר מתרגל למצב ה”חדש”. עם זאת, במשקים גומלים את החזירים באופן חד ומהיר, כבר בגילאים שבין 23 ל-30 יום. גמילה זו גורמת לעקה ולנטייה רבה יותר למחלות.

שנית, בשל המצוקה במשקים והיעדר הגירויים, החזירים עלולים לנשוך את הזנב של החזיר שלפניהם, דבר שיכול לגרום לנזק קשה. לכן, אחד הדברים שעושים לגורים הוא קיטום הזנב (ללא הרדמה וללא שיכוך כאבים) כבר ב-24 השעות הראשונות שלאחר לידתו. בעקבות הקיטום, הזנב רגיש יותר, וחזיר שינסו לנשוך לו את הזנב, יגיב מהר יותר, וירחיק אותו מפיו של החזיר הנושך. חשוב לציין, שבמקרים מסוימים, הכאב עקב הקיטום ממשיך ומופיע באופן ספונטני גם בהמשך, ולא רק בסמוך לקיטום.

חיתוך נוסף שנעשה בסמוך ללידה, הוא חיתוך שיניים (ניבים), גם ללא הרדמה או שיכוך כאבים. החיתוך נועד למנוע נזקים לחזרזירים אחרים, וגם לפטמות של האמהות (כאשר החזירים גדלים לא במכלאה, לא ידוע על נזקים כאלה).

בנוסף, בתוך ימים ספורים מלידתו, מסרסים את החזרזיר. עושים זאת ללא הרדמה וללא שיכוך כאבים, באחת משתי שיטות שונות: חיתוך בסכין בגיל 3 או 4 ימים, או משיכת האשכים בגיל 8 עד 10 ימים. הסיבה לסירוס מפתיעה מאוד: ישנן טענות, לפיהן, לבשר של חזירים זכרים שאינם מסורסים, יש ריח לוואי, אם הם נשחטים לאחר גיל 160 או 170 יום. הטיעון הזה מפתיע ותמוה עוד יותר, לאור העובדה ששוחטים את החזירים בגילאים 165 עד 175 ימים (כלומר, רק כ-5 ימים לאחר הופעתו של ריח הלוואי הנטען הזה, כך שהכאב של הסירוס נועד, למעשה, “להרוויח” את 5 הימים האלה).

השחיטה (“נחירה”)

חזירים, כמו בעלי חיים אחרים, חווים פחד ואימה אמיתיים, כאשר הם רואים חזירים אחרים נשחטים (שחיטת חזירים נקראת “נחירה”). ניתן, כמובן, להפריד את מתחם השחיטה מהמתחם שבו החזירים מוחזקים לפני שחיטתם, אולם הרבה פעמים ההימום של החזירים לפני שחיטתם נעשה כאשר הם בקבוצה, מה שגורם להיסטריה נוראית בקרב החזירים. כתוצאה מכך, אגב, גם קשה יותר לבצע את ההימום עצמו בשאר החזירים.