בשר פרות

בשר פרות

בפרות משתמשים על מנת לייצר שני מזונות שונים: חלב ובשר. בניגוד לתעשיות הביצים ובשר התרנגולים, שאינן קשורות האחת לשנייה, תעשיות חלב הפרה ובשר הפרה שזורות זו בזו..

הפרים והפרות בתעשיית הבשר מגיעים בעיקר מארבעה מקורות שונים:

סוף הדרך בתעשיית החלב

פרות ש”סיימו את תפקידן” בתעשיית החלב (לפרטים נוספים, הקליקו כאן). פרות אלה עברו שנים קשות מאוד, וכעת, בסופן, הן נמכרות לתעשיית הבשר על מנת להישחט.

עגלים שנולדו בתעשיית החלב

העגלים הנולדים בתעשיית החלב, ממוינים: העגלות הבריאות והחזקות, שתישארנה בידי תעשיית החלב (עד “סיום תפקידן” כמה שנים לאחר מכן), והעגלים הזכרים (שלא יפיקו חלב לעולם, כמובן) והעגלות החזקות פחות, אשר מועברים לתעשיית הבשר – לפיטום ושחיטה כאשר יגיעו לגיל ולמימדים הרצויים. כפי שמפורט בעמוד העוסק בתעשיית החלב, גם עגלים אלה, הנמכרים לתעשיית הבשר, מופרדים מאמותיהם, הפרדה הגורמת למצוקה קשה הן אצלם והן אצל האמהות, ולא מקבלים חלב אמיתי כל ימי חייהם.

גידול פרות לבשר

ענף מתועש פחות בישראל, הוא גידול פרות לבשר (אלה אותן פרות, שאפשר לראות לפעמים בשטחים פתוחים בצדי כבישים). במקרים אלה, נותנים לאמהות להמשיך לטפל בעגלים (בין היתר, בגלל שאין ערך כלכלי לחלב שלהן). עגלים בגילאים 6 עד 10 חודשים נשלחים למכלאות, שם יאביסו אותם באוכל משמין במשך כחצי שנה, לפני שחיטתם.

יבוא

עגלים שיובאו לישראל, בעיקר מאוסטרליה. חלק גדול מאוד מבשר הפרות המשווק בישראל, מיוצר מפרות שיובאו מאוסטרליה (בעמוד זה אדבר רק על פרות, כמובן. אולם כל מה שנאמר על עגלים בחלק זה, רלוונטי גם לכבשים, אשר גם הם מיובאים באותו האופן מאוסטרליה לישראל). הסיבה פשוטה – הרבה יותר זול לגדל פרות באוסטרליה, והפער הכספי הזה הוא כל כך גדול, עד שהתהליך כולו עדיין כדאי מבחינה כלכלית, למרות העלות של הובלת העגלים מאוסטרליה עד לישראל (ולמדינות אחרות. מדינות רבות במזרח התיכון רוכשות כך עגלים רבים).

העגלים מוכנסים לבטן אונייה גדולה, שיוצאת למסע ארוך (בין 3 ל-4 שבועות) בים, במזג אוויר בעייתי (קור קיצוני, חום קיצוני), בתנאים קשים, בצפיפות נוראית… הרבה מאוד עגלים חולים ומתים בדרך: מרעב ומצמא (הם מקבלים אוכל מלאכותי בלבד, בניגוד לעשב ולחציר אותם אכלו באוסטרליה, וחלקם לא מתרגלים אליו, ופשוט מפסיקים לאכול. בנוסף, לפעמים נגמרים המים באונייה), מהתייבשות (חום קיצוני) ועוד… עגלים שמתו – מושלכים לים (ידוע על מקרים בהם הם הושלכו בחיים!).

חשוב עוד לציין, שכמות המזון שנותנים לעגלים, היא קטנה מהרגיל. הסיבה – כלכלית. כמו כל “סחורה”, גם על העגלים צריכים לשלם מכס, ובמקרה הזה, המכס מחושב על פי המשקל של העגלים. החישוב פשוט: ככל שהעגלים רזים יותר, כך משלמים עליהם פחות מכס.

כאשר האונייה מגיעה לנמל אילת, מעבירים את העגלים מהאונייה אל המשאיות של הרוכשים (היו מקרים, בהם העגלים הגיעו במצב כל כך קשה, שלא רצו לקנות אותם). ההעברה מאוד מבולגנת ובעייתית (וכוללת אלימות לא מבוטלת), והעגלים המבוהלים, שהועברו ממקום קשה אחד, למקום חדש לגמרי שהם צריכים להתרגל אליו, נדחקים בצפיפות לתוך משאיות – גם הפעם, בלי מים. התהליך של ההעברה אינו קצר, כך שלעתים קרובות העגלים עומדים שעות בשמש, דחוסים ולחוצים. כל זה, עוד לפני שלקחנו בחשבון את פרק הזמן שלוקח להעביר אותם ל”בית” החדש שלהם. חלקם מועברים לפיטום טרם השחיטה, וחלקם – ישירות לשחיטה.

השחיטה

השחיטה מתנהלת על פס ייצור של ממש. העגלים המובאים לשחיטה (לעתים קרובות מדובר בעגלים של ממש. ישנם זנים ש”הושבחו” על מנת לגדל הרבה בשר כבר בגיל צעיר), ומוכנסים למסדרון צר. כל אחד “בתורו” מוכנס בכוח לתוך חדר השחיטה (כיום, באופן כללי, לא נותנים לעגלים לראות עגלים אחרים נשחטים, ולכן יש דלת מתכת שסוגרת את החדר שבו השחיטה מתבצעת. כאשר הגיע “תורו” של הבא בתור, הדלת נפתחת. העגלים בדרך כלל מבועתים מפחד, אך לא מותירים להם ברירה, ומאלצים אותם להיכנס לחדר: בין אם באמצעות אחיזה מכאיבה בזנב או פעולות אלימות אחרות… במקרים מסוימים הדרבון נעשה באמצעות שוקים חשמליים). בסרטון זה לא תראו שחיטה, אלא רק את ההמתנה והפחד במסדרון בכניסה לחדר.

העגל מרוסן במהירה, ורגליו נקשרות. הופכים אותו על גבו, והוא מונח על מסילה, אשר מעבירה אותו למקום השחיטה, לפעמים, לתוך מכונה שמרסנת אותו. שם – חושפים היטב את צווארו, והשוחט מבצע את החתך. בשחיטה שאינה כשרה, נוהגים לפעמים להמם את העגל באמצעות אקדח מסמרים המוצמד לראשו של העגל, ויורה מסמר אל תוך מוחו, או באמצעות הצמדת אלקטרודות הנותנות לו מכת חשמל. עם זאת, ההימום לא תמיד מצליח, ולא תמיד מפחית את רמת הכאב והלחץ של העגלים.

לאחר ביצוע החיתוך, שטף דם עצום פורץ החוצה, והעגל – כמובן – משתולל בבעתה מכאב ומפחד. הוא נקשר בשלשלאות ברגליו, ונתלה באוויר. לאט לאט הדם יפסיק לזרום, והעגל ימות. תהליך המוות הזה יכול לארוך גם 2, 3 או 4 דקות.

לאחר מותו של העגל, עורפים את ראשו, ומתחילים לבתר את הגופה: לפשוט את העור, להעביר הלאה את החלקים שנועדו למאכל, וכדומה…