גני חיות ופינות חי

גני חיות ופינות חי

עד לפני כמה שנים, גני חיות היו בעיניי אחד ממקומות הבילוי המושלמים! מאז ומתמיד אהבתי בעלי חיים, ונהניתי לראות אותם, להתקרב אליהם, ובעצם – לעשות כל דבר שקשור אליהם. אז מה השתנה? ומה בכלל הבעיה עם גני חיות?

איך בעלי חיים מגיעים לגני חיות?

בגן חיותבואו נתחיל בהתחלה: איך בכלל בעלי חיים מגיעים לגני חיות? יש שלוש אפשרויות: לוכדים אותם בטבע ומוכרים אותם לצורך הצגה בגני חיות, הם נולדים בתוך גן חיות, או שהם נפצעו בטבע, ולאחר תהליך הטיפול והשיקום הוחלט שלא ניתן יהיה לשחרר אותם לטבע, משום שלא ישרדו.

האם לכידה של בעלי חיים חופשיים רק לצורך הצגתם בגני חיות, יכולה להיות מוצדקת? חשוב גם לזכור, שכאשר לוכדים בעל חיים אחד, בדרך כלל משאירים שובל ארוך של סבל מאחור. למשל, אחת השיטות הנפוצות ללכידת קופים (בדרך כלל לוכדים גורים) היא הריגת האמהות. כאשר הורגים אמא עם גורים, הגורים – לחוצים ומפוחדים – נצמדים למקום הבטוח ביותר שהם מכירים: האמא. אך כאשר הם נצמדים אל גופתה של האמא, זורקים עליהם רשת ולוכדים אותם. מעבר לכך, נראה לי שמיותר לציין, שתנאי ההעברה של בעלי החיים החטופים, הם קשים מאוד, ובעלי חיים רבים מוצאים את מותם בדרך.

ומה בנוגע לבעלי חיים שנולדו בגני חיות? לשם הדיון, בואו נניח, שבעל חיים מסוים מוחזק בתנאים נוחים, מספקים וטבעיים עד כמה שניתן (על התנאים אדבר מיד). האם ניתן להתנגד להחזקתו בגן חיות, בהנחה שהוא נולד בתוך גן חיות (ולכן לא יכול – לפחות לא בלי השקעה רבה – לעבור לטבע), או שהוא עבר תהליך שיקום, והתברר שלא יוכל להשתחרר לטבע? זו שאלה טובה, ואנשים שונים עשויים לענות עליה תשובות שונות, על פי דעתם האישית. לכן, אני מעדיף לא להיכנס אליה לעומק, אלא לעבור לשלב הבא, שנוגע כבר בתנאים של בעלי החיים, ובו חשוב להבין דבר אחד מרכזי – בלי בעלי חיים, אין גני חיות. לכן, כל נושא הרבייה הוא נושא מאוד מרכזי וחשוב בגני חיות, הרי בעלי חיים הם בני תמותה, וכדי שימשיכו להיות בעלי חיים, הם צריכים להתרבות.

עם זאת, ההתרבות לא תמיד כזו פשוטה. לא תמיד יש בגן החיות זכר ונקבה, ומעבר לזה – בעלי חיים רבים מתקשים להתרבות בשבי. הפתרון? העברת בעלי החיים ממקום אחד לאחר, בניסיון למצוא תנאים או בן-זוג מתאימים להתרבות. השינוע הזה של בעלי חיים, ממקום למקום, ממדינה למדינה לעתים, אפילו מיבשת ליבשת, הוא מאוד קשה, ונעשה בתנאים קשים (בדרך כלל בתוך תאים קטנים). שלא לדבר על הצורך של בעלי החיים האלה להסתגל מחדש לאקלים ולסביבה חדשים. אז האם יש הצדקה להעמיס קשיים כאלה על בעלי חיים, רק לצורך הרבייה שלהם, שנועדה לאפשר את המשך קיומם של גני חיות? באופן אישי, קשה לי להשיב בחיוב על השאלה הזו.

שימור מינים

DSCF0813בשלב הזה של הדיון, בדרך כלל עולה שאלת “שימור מינים”. אם יש מעט בעלי חיים ממין מסוים בטבע, האם לא צריך ונכון לעודד רבייה שלהם? בעיניי, התשובה היא שכן, אבל לא באופן שנעשה כיום.

הכחדה של מינים נובעת לעתים קרובות מדי בעקבות ציד, הרס מקומות מחייה (לבניית כבישים ובתים, לצורך תעשיית הבשר ועוד…), שינוי אקלים וזיהום (שנובעים גם כתוצאה מפעולות שנעשו על ידי האדם) ועוד… הפתרון, בעיניי, הוא למנוע את הפעולות האלה. הפתרון לא צריך להיות ניצול בעלי חיים, שלא הסכימו לכך, ושלא מבינים מה רוצים מהם, לצורך הרבעה. נסו לראות את זה מנקודת מבטו של בעל החיים היחיד, שכרגע מטלטלים אותו בתוך תא קטן מיבשת ליבשת, שאינו יודע למה עושים לו את זה, ואם לומר את האמת – לא אכפת לו. הוא יודע שכרגע לא טוב לו. וזה, בעיניי, מעשה פסול, בפרט כאשר כמו שאמרתי קודם, הסיבה לצורך ברבייה, היא מעשים שאנו, בני האדם, עשינו בעצמנו.

התנאים בגני החיות

עכשיו, אחרי שדיברנו על איך הגיעו בעלי החיים לגני החיות, בואו נדבר רגע על מה קורה איתם כשהם כבר בגן החיות. כאשר רואים בעלי חיים בתוך כלובים, או גם במתחמים יחסית רחבים – אבל סגורים, נראה שהקושי בולט ומדבר בעד עצמו. חשוב לזכור, שאצל בעלי חיים רבים, המרחב משחק תפקיד מאוד משמעותי: ישנם, למשל, בעלי חיים שגומעים מרחקים של קילומטרים רבים מדי יום, וגם שטחים שייראו ענקיים בעינינו, עלולים לא לספק אותם, מה שמקשה אף יותר על אותם בעלי חיים הכלואים במתחמים קטנים ובכלובים.

עם זאת, אותה בעיה קיימת גם עם בעלי החיים ש”זכו” לחיות במתחמים מושקעים יותר (ואלה בדרך כלל בעלי החיים ה”פופולריים” יותר, שמושכים יותר קהל, כמו האריות). גם להם, אותם שטחים, עלולים להיראות כחדר קטן בו הם תקועים. אולי אפילו כסוג של כלא.

ומה עם הספארי, למשל? הרי בעלי החיים שם מקבלים שטחים מאוד גדולים. ראשית, אני לא יודע האם ועוד כמה השטחים האלה מספקים לאותם בעלי חיים (וזו לא אמירה רטורית בלבד, אלא באמת – אני לא יודע). אבל בלי קשר לכך, ישנן כמה בעיות משותפות לכל המתחמים השונים בגני חיות:

  1. המבקרים! המבקרים לעתים קרובות יוצרים רעש, המולה, זורקים פסולת לכלובים (או מאכלים שונים, שלא בהכרח מתאימים לבעלי החיים). זה עלול לגרום למצוקה אצל בעלי החיים הכלואים, ומעבר לזה – לא חסרים סיפורים על בעלי חיים שמתו כתוצאה מאכילת שקית במבה ופסולת מסוגים שונים… למשל, בקישור הזה.
  2. האקלים המקומי. האם הפינגווינים שנמצאים בגני חיות בישראל, באמת מרגישים כאן בנוח? האם האקלים כאן – החורפי והקיצי – מתאים לכל בעלי החיים שמוחזקים בגני החיות? חום, קור, לחות, יובש… אלה דברים שיכולים להפריע גם למי שמוחזקים בכלוב (שם, כמובן, המצוקה גדלה עוד יותר), וגם למי שמוחזקים במתחם פתוח.

קשה לי למצוא הצדקה לשימוש כזה בבעלי חיים רק לצורך בידור. ומעבר לזה, כאשר אנחנו רוצים “לראות בעלי חיים”, לא עדיף פשוט לראות אותם בסביבה הטבעית שלהם? הרי ג’ירפה כלואה לא תתנהג כמו ג’ירפה בטבע! וכאשר לומדים להסתכל על בעלי החיים בצורה יותר מעמיקה, המצוקה שלהם זועקת לשמיים. (אתם מוזמנים לקרוא את “כשפילים בוכים”, שמוזכר ברשימת הספרים כאן באתר, כדי ללמוד עוד על עולמם הרגשי של בעלי החיים הלא-אנושיים)

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לראות בעלי חיים?

הפתרונות מאוד מגוונים, ולא כוללים רק צפייה בסרטים דוקומנטריים:

  • – שמורות טבע. בהרבה מקומות אפשר למצוא בעלי חיים מסתובבים באופן טבעי. אני, למשל, הייתי לאחרונה בשמורת החולה, ונדהמתי עד כמה לא היה קשה למצוא בעלי חיים בסביבה הטבעית שלהם. זה, כמובן, הפתרון הטוב ביותר – בעלי חיים, כמו שבעלי חיים צריכים להיות. (לעתים, גם מאחורי שמורות טבע יש סיפורים בעייתיים, אבל באופן כללי, מדובר בתנאים טבעיים הרבה יותר)
  • – אנשים רבים לוקחים ילדים לראות פרות ברפתות. כמובן שחשוב שהביקור יהיה מלווה בהסבר קצר (ומותאם לילדים), על כך שבאים ללטף קצת פרות שחיות חיים קשים. (במאמר מוסגר, אציין שאני לא יודע עד כמה ביקורים כאלה וליטופים מועילים או מזיקים לפרות ברפת, ואני לא יודע עד כמה ניתן למדוד את זה. אבל באופן כללי, זו אפשרות קיימת, שאני יודע שאנשים רבים מנצלים)
  • – בעלי חיים מבוייתים. אמנם מדובר בחוויה שונה מאשר לראות זברה או היפופוטם, אבל מצד שני, גם עם כלבים וחתולים אפשר לקבל את התחושה הזו של קשר מיוחד, לא מילולי, בין בעלי חיים ממינים שונים. מומלץ לקרוא על כלבים וחתולים ולהכיר עוד יותר את עולמם הפנימי.
  • – באופן כללי, אני חושב שמאוד עוזר לקרוא על ולהכיר את בעלי החיים השונים (אפשר להיכנס לקישור הזה, או כמו שהצעתי קודם, לקרוא את “כשפילים בוכים”, שמוזכר כאן באתר), להבין יותר טוב את העולם הפנימי שלהם, המאפיינים שלהם וכו’… כשאנחנו רואים התנהגות של יצור חי, בדרך כלל אנחנו מפרשים אותה לפי ההיכרות שלנו עם ההתנהגות של האדם (או של כלבים וחתולים, אותם אנחנו מכירים יותר טוב). אולם ברור שזה לא כך, וכל מין הוא בעל מאפיינים ייחודיים (ומעבר לזה – כל בעל חיים בפני עצמו, הוא יחיד ומיוחד באופיו, ממש כמו אצל בני האדם, שקשה למצוא שניים שהם זהים). ההיכרות עם עולם הכרתי ותפישתי אחר לחלוטין היא חוויה מדהימה, והיא מעשירה עוד יותר את המפגשים עם אותם בעלי חיים בהמשך.

ומה בנוגע לפינות חי?

בפינת חי

פינות חי לא שונות בהרבה מגני חיות. גם שם בעלי חיים מוחזקים בכלובים או במתחמים קטנים סגורים. עם זאת, ישנם שני הבדלים גדולים:

ראשית, בדרך כלל, בעלי החיים בפינות חי הם בעלי חיים קטנים יותר וזולים יותר מאשר אלה שבגני חיות. מה שאומר, שטיפול וטרינרי במחלות ובבעיות אחרות שלהם, הוא הרבה פחות כלכלי (אם אחד מבעלי החיים מת, “לא נורא! אפשר לקנות אחד חדש”).

שנית, פינות ליטוף! בעלי חיים קטנים, שממילא נמצאים בסביבה שאינה הסביבה האידיאלית עבורם, נכנסים לעתים קרובות ללחץ ולמצוקה בעקבות אותם “יצורים ענקיים” שבאים להרים אותם, ללטף אותם ולדבר אליהם בקולות מוזרים. ואם זה לא מספיק, הרבה פינות חי הן יעד מבוקש דווקא לילדים קטנים ולתינוקות, שהכישורים המוטוריים העדינים שלהם עוד לא הגיעו לבשלות מלאה, כך שהם לא עדינים במיוחד עם אותם בעלי חיים קטנים, ומעבר לזה, הם לא תמיד מבינים עד כמה זהירים הם צריכים להיות עם בעלי חיים קטנים, כך שהטלטלות והטילטולים שעוברים בעלי החיים בידיהם של אלה, הם קשים עוד יותר.

בקיצור, גם על פינות חי עדיף לוותר…