נוצות

נוצות

נוצות נכללות במוצרים שונים, ובעיקר כמילוי לכריות ולשמיכות פוך. הנוצות בהן עושים שימוש, אינן נוצות שנשרו באופן טבעי, ונאספו (לפחות לא ברובם המכריע של המקרים), אלא הן נוצות אשר נמרטו מגופם של עופות מים (אווזים, ברווזים), ובמקרים רבים גם תרנגולים.

נוצות של אווזים וברווזים

הנוצות שמורטים מאווזים וברווזים הן בעיקר נוצות פוך. נוצות פוך הן נוצות עדינות, הנמצאות מתחת למעטה הנוצות הקשות יותר. נוצות הפוך הן מבודדות טובות, ולכן עושים בהן שימוש במוצרים כמו שמיכת פוך. מורטים נוצות מעשרות מיליוני אווזים וברווזים בשנה, במקרים רבים מאוד בעודם חיים ובהכרה מלאה (!), וזאת, למרות שכבר לפני עשרות שנים הומצא הפוך הסינתטי!

האווזים והברווזים מוחזקים ומגודלים במשקים מתועשים. הם בוקעים מביצים שהודגרו בצורה מלאכותית, ואינם זוכים ליהנות מטיפול מצד האם.

האפרוחים מקבלים מזון מיוחד, שמעודד את התפתחות הנוצות (אך אינו מספק את כל הרכיבים הדרושים להתפתחות תקינה של האפרוחים). בשלב מאוחר יותר, על מנת למנוע מהם לעוף, קוצצים את הכנפיים של האווזים והברווזים.

כתוצאה מהטיפול ומתנאי המחייה, האווזים והברווזים מפתחים תוקפנות, שלעתים מופנית גם כלפי עצמם (עלולים לנקר את עצמם אפילו עד זוב דם!). על מנת להתמודד עם התופעה, חותכים באמצעות מכשיר הכולל להב לוהט ממתכת את המקורים של האווזים. חשוב לזכור, שהמקור אינו רקמה הדומה לציפורניים, שחיתוכן אינו כואב. יש במקור תאי עצב, והחיתוך כואב וטראומטי ביותר. בנוסף, כמובן שקיימת הסכנה של חיתוך לקוי, שיחתוך גם את הלשון או יצרוב אותה, יפגע בנחיריים, או אפילו ייצור גלד של הפצע, שעלול להכאיב בשעת אכילה (כאב שעלול להימשך לאורך כל חיי האווזים והברווזים).

ואיך מתבצעת המריטה? יש לתפוס את האווז או הברווז, לעתים אף קושרים להם את הרגליים על הגב, כך שלא ניתן יהיה לזוז (המריטה היא בעיקר באיזור התחתון של הגוף (החזה, למשל)), ומורטים את הנוצות, בעוד האווז או הברווז נאבקים להימלט (לעתים זה יכול לגרום לשבירת עצמות ופגיעות אחרות). מריטה של נוצה כואבת מאוד, ועלולה בנוסף לגרום לפציעות שונות, כמו דימומים. מעבר לכך, המריטה נעשית בקצב מאוד מהיר, מה שמחריף עוד יותר את הכאב. האווזים והברווזים חווים את הטראומה מהמריטה עוד במשך ימים לאחריה.

אווזים וברווזים נמרטים 4 או 5 פעמים במהלך החיים, ובגיל שנה וחצי בערך, הם נמכרים לתעשיית הבשר לשחיטה.

נוצות של תרנגולים

קיימת תעשייה גדולה מאוד של נוצות תרנגולים, תעשייה המהווה מקור הכנסה קבוע לתעשיית בשר התרנגולים: התרנגולים, לאחר שחיטתם, עוברים מריטה במכונות מיוחדות, שאוספות את נוצותיהם.

אז אם התרנגולים כבר מתים, מה הבעיה?

ראשית, יש לזכור שאף שתעשיית הנוצות היא “תוצר לוואי” של תעשיית בשר התרנגולים במקרה זה, היא מכניסה לה כספים רבים, ועוזרת לשמר ולהגדיל אותה, בדומה ליחסים שבין תעשיית העור לתעשיית בשר הפרות.

שנית, כפי שניתן לקרוא כאן, לא כל התרנגולים מתים מיד עם שחיטתם. לעתים הם ממשיכים להיות תלויים על הווים הממונעים, בעודם חיים. על מנת להקל על תהליך מריטת הנוצות, מבצעים שליקה – טובלים את הנוצות במים חמים, שעוזרים להרפות את האחיזה של העור בנוצות, במשך דקה וחצי עד 3.5 דקות. תרנגולים שנותרו בחיים, טובעים במים. (כדאי גם לציין, שבמקרים של שחיטה כשרה, טובלים את התרנגולים במים קרים, מה שמסבך את התהליך: המריטה פחות יעילה, העור של התרנגולים נקרע, ושומן נשפך על הנוצות (שיש לנקותן לאחר מכן))

אז מה עושים?

כמו במקרים אחרים, הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט להימנע מצריכת מוצרים שיש בהם נוצות. לא חסרות כריות סינתטיות, שמיכות מפוך סינתטי ועוד… חשוב לזכור, שכדי לייצר שמיכת פוך אחת (מנוצות), תולשים נוצות מעשרות (!) אווזים או ברווזים. האם הסבל שנגרם להם, מצדיק זאת?