ניסויים רפואיים

ניסויים רפואיים

ניסויים בתעשיות הרפואיות הם אלימים וקשים מאוד. אני לא אכנס לפרטים, ואם אתם מתעניינים בדוגמא, אפשר להיכנס לכתבה באתר של “תנו לחיות לחיות”, הכוללת תמונות ותיאורים קשים מאוד.

אחד הנושאים המרכזיים בתחום זה, הוא תהליך פיתוחן ואישורן של תרופות חדשות. בהקשר זה, חשוב לדעת שכל תרופה עוברת מבדקים שונים בבעלי חיים, כגון:

  • מבדק רעילות אקוּטית (כתוצאה מחשיפה לכמויות גדולות של החומר הנבדק) (נעשה בשיטת LD50)
  • מבדק רעילות כרונית (כתוצאה משימוש ממושך בתרופה)
  • מבדק שנועד לנבא האם החומר החדש יגרום לגידולים סרטניים באדם (בעיקר בעכברים ובחולדות)
  • מבדק לטֶרַטוֹגֶנִיּוּת (שמטרתו לנבא האם התרופה תגרום למומי לידה באדם)

האם כל מי שרוצה, יכול לערוך ניסויים כאוות נפשו?

ברמת העיקרון – התשובה היא שלילית. על פי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ”ד-1994, על מנת לבצע ניסוי בבעל חיים, יש לקבל את אישורה של המועצה לניסויים בבעלי חיים, שלא תאשר קיומו של ניסוי, אם קיימת חלופה לניסוי, שאינה כרוכה בשימוש בבעלי חיים. כמו כן, הפגיעה בבעלי חיים צריכה להיות המינימלית האפשרית. בפועל, נמתחת ביקורת רבה על המועצה, שרובה מורכב מאנשים שנוהגים לערוך ניסויים, ועל כן, לפי הטענות, נוטים בקלות יתר לאשר אותה. באופן כללי, הטענה המרכזית נגד הועדה, היא שהיא נהייתה חותמת גומי, ותו לא (לא הצלחתי למצוא נתונים מדויקים, ומעבר לזה – הבנתי שדיוני הועדה חסויים).

האם נכון לערוך ניסויים רפואיים בבעלי חיים?

שאלת הלגיטימיות של ניסויים בבעלי חיים היא המסובכת ביותר, כאשר מדברים על ניסויים מסוג זה, שנועדו להציל חיי אדם. הטיעון שעולה שוב ושוב, הוא ש”החזק שורד”, ושאנחנו, בני האדם, רשאים לעשות כל מה שנחוץ, על מנת לשפר את בריאותנו, לרפא וכו’… האם טענה זו מוצדקת בהקשר זה?

ראשית, הטיעון הזה יוצא מנקודת הנחה, שמותר לנו לשעבד לצרכינו בעלי חיים אחרים. אני לא חושב שיש טעם להיכנס לדיון פילוסופי מעמיק בנושא כאן בעמוד זה, אבל חשוב לזכור, שהנחה זו היא לא הכרחית. הנחה זו מתבססת על תפישה סוגנית (כלומר, אפליה על רקע מין ביולוגי. התפישה לפיה, רווחתם של בעלי חיים שאינם אנושיים, חשובה פחות, רק משום שהם אינם אנושיים), ויש לשים לב לכך, שבעבר, “סוגים” שונים של בני אדם (שחורים, נשים, יהודים ועוד…) נחשבו במקומות מסוימים כנחותים, וניתן היה להפלותם בשל כך, או לשעבדם לצרכי האנשים ה”אמיתיים”. היום, לעומת זאת, עצם המחשבה על לקחת אדם – מכל דת, מין, גזע – בניגוד לרצונו ולערוך עליו ניסוי רפואי, למשל, מעוררת חלחלה. אז האם, כאשר מתעלמים מהתפישה הסוגנית, אפשר לקבל מעשים כאלה, המופנים כלפי בעלי חיים אחרים? יש כאן – לכל הפחות – חומר רציני למחשבה.

שנית, הטיעון הזה מניח, שהשימוש הזה שלנו בבעלי חיים, אכן משפר את בריאותנו, מרפא, וכו’… האם זה באמת נכון? חשוב לי להבהיר, לפני הפירוט שיבוא מיד, שברור לי שבמקרים מסוימים הניסויים שנערכו בבעלי חיים, הועילו. אבל כפי שניתן לראות, יש גם מקרים הפוכים.

בעיות מדעיות עם עריכת הניסויים על בעלי חיים לא-אנושיים

בדו”ח רשמי של ארגון הבריאות העולמי נאמר כבר ב-1953, כי לעולם אין לשכוח, שלתוצאותיהם של ניסויים בבעלי חיים עלול להיות ערך מועט ביותר בניבוי השפעתו של החומר הנבדק על האדם. הרי ההבדלים בין מינים שונים של בעלי חיים (כולל בני אדם) הם רבים, והתגובה של בעל חיים אחד לחומר מסוים, אינה בהכרח זהה לתגובה של בעל חיים אחר לאותו חומר. האם אפשר לסמוך על כך, שבגלל שתרופה מסוימת הועילה לעכברים, היא תועיל לבני אדם? יתרה מזה, חשוב לזכור שהניסויים נערכים על בעלי חיים בתנאים קשים מאוד, דבר שגורם להם למצוקה רבה. וכפי שכל אחד מאיתנו יכול בוודאי להעיד על עצמו (והדבר נכון לגבי כולם, כולל בעלי חיים שאינם אנושיים), כאשר יצור חי נמצא במצוקה, ההתנהגות שלו – כולל ההתנהגות הפיזיולוגית – אינה נורמלית, ולכן גם ספק אם הם מהווים מודל אמין למחקר.

ולמה הכוונה? מאוד פשוט: יכול להיות חומר שיועיל לחולדה במעבדה, אבל יפגע בבני אדם. גם ההיפך הוא נכון: יכול להיות חומר שהיה יכול להועיל רבות לאדם, אבל מעולם לא נבדק על אנשים, משום שהוא הרג ופגע בדרכים אחרות בבעלי חיים אחרים. הנה כמה דוגמאות:

  • למורפיום יש השפעה מרגיעה על בני-אדם, אבל השפעתו על חתולים הפוכה.
  • סטריכנין רעיל לאדם, לכלב ולחתול, אך לא לקוף.
  • פניצילין הורג חזירי-ים, אך מהווה תרופה רבת-ערך לאדם.
  • אספירין גורם למומי לידה בחולדות, בעכברים, בחתולים, בארנבות ובקופים, אך לא בבני-אדם.

אפשר גם לקרוא על תרופות שונות, שאושרו לשימוש (אחרי ניסויים מוצלחים בבעלי חיים), ובסופו של דבר התגלו כמזיקות:

  • – תַלִידוֹמִיד (תרופת הרגעה לנשים בהריון). 10,000 תינוקות חסרי גפיים ומעוותים נולדו לאמהות שנטלו את התכשיר בעת ההיריון.
  • – סְטִילְבֶּסְטָרוֹל (תרופה למניעת הפלות). מאות מקרים של סרטן הנרתיק אצל בנות לאמהות שנטלו את התכשיר בזמן ההריון.
  • – כְלוֹרַמְפֶנִיקוֹל (אנטיביוטיקה). מאות מקרי אנמיה חמורה (42 מקרי מוות באנגליה לבדה).
  • – אִיזוֹפְּרֶנַלִין (תרסיס לחולי קצרת). 3,500 מקרי מוות עקב פגיעה חמורה בלב.
  • – אוֹפְּרֶן (דלקות פרקים). 3,500 מקרים של תופעות לוואי חמורות, כולל 61 מקרי מוות.

האבסורד הגדול הוא, שבאשר לתרופת התלידומיד, החברה שייצרה אותה, נתבעה על הנזקים שנגרמו. בסופו של דבר, החברה זוכתה, ובפסק הדין נאמר במפורש, ש”הבדיקות המקובלות בבעלי-חיים יכולות לגלות לנו מעט מאד ביחס לבני-האדם”.

התועלת מהניסויים בבעלי חיים דווקא, היא לא בהכרח גבוהה. לעומת זאת, המחיר אותו משלמים בעלי חיים רבים כל כך, הוא גבוה. האם זה נשמע מוצדק?

אז מה אפשר לעשות?

בעיקרון, תרופות כיום מנוסות באופן כמעט גורף על בעלי חיים. הגישה שלי, באופן אישי, היא שההימנעות מצריכת מוצרים, שייצורם כרוך בניצול בעלי חיים, צריכה להיות, כאשר יש ברירה ובחירה. נכון להיום, הבחירה הזו לא קיימת לנו, ולכן אני לא חושב שבהכרח נכון להימנע מכל סוג של תרופה בכל מצב (מבלי להיכנס לדיון ארוך בנוגע לרפואה אלטרנטיבית, תזונה ועוד… דיון ארוך ומעניין, אבל לא רלוונטי לכאן). עם זאת, זה נושא שחשוב להכיר, וחשוב שמי שעוסקים בתחום הזה (רופאים, אנשי מחקר וכו’…), יהיו ערים לו, ויעשו כל שביכולתם לשנות את המצב הקיים.